<h1>העיטור הלכ' מילה ח"ג</h1>
<h2>דף כא:</h2>
ופי' הר"ר שמעון בשם הר"ר יעקב משתשקע החמה לאו בין השמשות הוא שאינו נראה ברקיע דהא משתשקע החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין ובין השמשות לא הוה אלא ג' חלקי מיל אלא משתשקע החמה דהיינו ביאת אורו סמוך ללילה שאעפ"י ששקעה החמה יש שהות מעט עד הלילה ובהאי שיעורא דאמרי' כוכב א' יום ב' ביהש"מ שלשה לילה ובכוכבים בינונים כדאמרי' והכי אמרינן בחנוכה (כ"א:) משתשקע החמה ביאת אורו היא והיינו דקתני משתשקע החמה משמע שכבר שקעה והתם קתני משקיעת החמה מתחלת שקיעתה.
<h2>דף לד:</h2>
בפ' ב"מ ת"ר בין השמשות [ספק] מן היום ומן הלילה ספק כולה מן היום ספק כולה מן הלילה מטילין אותו לחומרא לב' ימים ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה וכ"ז שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ביהש"מ הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי ר' יהודה ר' נחמיה אומר כדי שיהלך אדם משתשקע החמה וכו' הא גופא קשיא אמרת איזה בין השמשות כו' אמר (רבינא) [רבה] א"ר יהודא א"ש כרוך ותני איזהו ביה"ש [וכו'. ור"י אר"י א"ש הכי קתני] משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין יום הכסיף [התחתון] ולא הכסיף העליון ביהש"מ הכסיף והשוה לתחתון לילה ארבב"ח אר"י הלכה כר' יהודה לענין שבת והלכה כר' יוסי לענין תרומה בשלמא הלכה כר' יהודה לענין שבת לחומרא אלא הלכה כר' יוסי לענין תרומה מאי היא אי לטבילה ספיקא היא (ל"ה:) אלא לאכילת תרומה לא אכלי כהנים תרומה עד דשלים ביהש"מ דר' יוסי וקי"ל דמשלים ביה"ש דר"י ומשלים ביה"ש דר' יוסי וכתב רבינו אלפסי הא דפסק ר' יוחנן הלכה כר' יהודה לא ידענא אי אליבא דר' יוסף אי אליבא דרבה וכיון דלא בריר לן (כחד) [כמאן] מנייהו פסק עבדינן לחומרא דאיסורא היא וספק איסורא לחומרא ועוד דסוגיין בכולהו תלמודא כל היכי דפליגי רבה ורב יוסף הלכה כרבה בר משדה קנין ומחצה הלכך משתשקע החמה אקדיש ליה יומא ואסור בעשיית מלאכה.
ופי' הר"ר שמעון בשם הר"ר יעקב משתשקע החמה לאו בין השמשות הוא שאינו נראה ברקיע דהא משתשקע החמה עד צאת הכוכבים ד' מילין ובין השמשות לא הוה אלא ג' חלקי מיל אלא משתשקע החמה דהיינו ביאת אורו סמוך ללילה שאעפ"י ששקעה החמה יש שהות מעט עד הלילה ובהאי שיעורא דאמרי' כוכב א' יום ב' ביהש"מ שלשה לילה ובכוכבים בינונים כדאמרי' והכי אמרינן בחנוכה (כ"א:) משתשקע החמה ביאת אורו היא והיינו דקתני משתשקע החמה משמע שכבר שקעה והתם קתני משקיעת החמה מתחלת שקיעתה.
<h2>דף לה.</h2>
ומסתברא לן מדמספקא לי' לר' יוחנן אי הלכה כר' יהודה או כר' יוסי ולמוצאי שבת נמי אסור בעשיית מלאכה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי ומשתשקע החמה עד דשלים ביהש"מ דר' יוסי ספיקא היא ולחומרא (ולק"ש) [ולע"ש] עבדינן כר' יהודה ולמוצאי שבת כרב"י הלכך אי אתיליד ינוקא בע"ש משתשקע החמה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי נימול לעשרה ואי אתיליד למו"ש משתשקע החמה מספקא לן אי כרבה אי כרב יוסף ועבדינן לחומרא כרבה דמשוו ליה ביהש"מ ונימול לתשעה.
<h2>דף קלה.</h2>
הששי. נולד כשהוא מהול דתניא ערלתו ודאי דוחה שבת ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת בש"א צריך להטיף מהם דם ברית ובה"א א"צ אר"ש [ב"א] לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול כו' שבש"א צריך ובה"א א"צ ואתמר רב אמר הלכה כת"ק ושמואל [אמר] הלכה כרשב"א ר"א בר אהבה אתיליד ליה ינוקא כשהוא מהול אהדרי' אתריסר מהילא עד דשוי' כרות שפכה אמר תיתי ליה דעברי אדרב א"ל [ר"נ] אדשמואל לא עבר מר אימר דאמר שמואל בחול בשבת מי אמר והוא סבר [וודאי] ערלה כבושה היא דאתמר רבה אמר חיישינן ורי"א לא חיישינן ודאי ערלה כבושה היא אמר רבה מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר בר' אומר לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית על מה נחלקו לחלל עליו את השבת שבש"א מחללין ובה"א אין מחללין לאו מכלל דת"ק סבר אין מחללין אטו ר"א הקפר טעמא דב"ש אתי לאשמעינן דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה בדבר זה. ורבוותא קמאי והלכות פסוקות [פסקו] כרב מדקאמר ר"א תיתי לי דעברי אדרב ועוד דקי"ל כרב באיסורי. ורבינו אלפסי ז"ל אמר אע"ג דפליגו רב ושמואל בהא קי"ל כשמואל ובתרא' דאינון רבה ורב יוסף. ומסתב' לן כוותי' מדפליג אליבא דר"ש [ב"א] ש"מ דס"ל כשמואל ועוד גרסינן ביבמות בפ' הערל (ע"א.) ור"ע האי תושב שכיר מאי עביד ליה לאתויי גר (מעובדי כוכבים בימים הקדמונים) שנתגייר כשהוא מהול וקסבר צריך להטיף ממנו דם ברית וקי"ל כר"ע. ומיהו אצטריך לפרושי אי מחללין שבת עליו אי לא וכתב רב אלפס מדגמר רבה דהוא בתרא מהא מתני' דר"א הקפר ש"מ דהלכתא היא ואע"ג דפליג עלי' (ד)רב יוסף קי"ל רבה ור"י הלכה כרבה בר מתלת (כרבה דאמר) [הלכך כרבה קי"ל דאמר חיישינן שמא] ערלה כבושה היא וצריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת דמספיקא לא מחללין שבתא ובת' לר' האי ז"ל כללא של דבר רבנן קמאי הכי אסכימו שצריך להטיף ממנו דם ברית בחול אבל לא בשבת אלא מיהו בנחת צריכה מילתא (למיפסקא) [למיבדקא] יפה בידים במראית העין ולא בפרזלא דלא לעייק ליה ואין מברכין על המילה אא"כ נראית לו ערלה וניחזי האיך מלין ליה אם נראית לו ערלה וממתינין לו הרבה ואין חוששין לשמיני שלא יבא לידי סכנה. ומסתב' לן אע"ג דרבה ור"י הלכה כרבה ה"מ בדיני אבל באיסורי לא דהא בשיראי (עי' שעה"ח) קי"ל כר"י והא דשומר אבדה (עי' ב"מ כ"ט.) נמי הלכה כר"י וכתב רבינו שלם דאיכא מרבנן דגמרי מרבוותא קמאי דהלכה כר"י בשדה קנין בב"ב (קי"ד:) אבל בכל תנוי איכא טובא, ורב אדא נמי קאמר כוותיה דהא אהדרי אתריסר מחולאי ש"מ דהלכה כר"י דאמר ודאי ערלה כבושה היא ורבה דגמר' מיהא מתני' לא גמרה מינה הלכה כר"א הקפר דא"כ ל"ל למימר מכלל דת"ק סבר אין מחללין הא ר"א הקפר אליבא דב"ה אין מחללין קאמר [וכי] ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמעינן דאע"ג דמשני דלמא ה"ק לא נחלקו ב"ש וב"ה שינוייא דחיקא היא ודלמא קאמר ובגי' פסיקא גרסי' א"ר יוסף מנא אמינא לה דתניא ר"א הקפר אומר וכו' לאו דת"ק סבר מחללין והכין היא נוסחא דרש"י, וגי' דילי' מכלל דת"ק סבר [מחללין עליו את השבת ודלמא ת"ק ד"ה] אין מחללין א"כ ר"א הקפר טעמא דב"ש אתא לאשמעינן ומסתב' כר"י ודלמא דקאמר רבה שינוייא דחיקא היא ולית הלכתא כר"א הקפר אלא כת"ק דאמר ד"ה מחללין דהיינו רשב"א דאמר ד"ה צריך להטיף ממנו דם ברית בין בחול בין בשבת ולא נחלקו אלא על גר כשנתגייר כשהוא מהול, וכיון דפסק הלכה כוותיה בנולד כשהוא מהול בכותי נמי הלכה כוותיה דקאמרינן אליבא דב"ה א"צ להטיף ממנו דם ברית כדלקמן. ירושלמי פרק הערל (ה"א) תניא רשבא"א לא נחלקו ב"ש וב"ה על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית מפני שהערלה כבושה על מה נחלקו על גר (מעובדי כוכבים בימים הקדמונים) שנתגייר כשהוא מהול שבש"א צריך ובה"א אין צריך ור"י ב"נ אומר משום ר"ה הלכה כדברי התלמוד אתא עובדא קומי רבי ואמר מאן דמתני מפני שהיא ערלה כבושה הדא אמרה ערל ברור ודוחין עליו את השבת ר"א אמר אין דוחין וצריך להטיף ממנו דם ברית.
השביעי. גר מעובדי כוכבים שנתגייר כשהוא מהול. ומסתברא לן דסגי ליה בטבילה. וכתב רב אלפסי ובעל הלכות דגר אע"ג דאימהל בארמיותא צריך להטיף ממנו דם ברית ועד דמתפח לא מטבלינן ליה. ור"ח כתב שאין לו תקנה אבל בניו נימולין ונכנסין בקהל דהא איגייר בטבילה וכגר חשיב להכשיר זרעו אבל הוא עצמו לא. ותמוה לן אין לו תקנה דקאמר, מאי היא, אי ס"ל צריך להטיף ממנו דם ברית וכדעבדינן לקטן שנולד כשהוא מהול ליעבד ליה נמי אי לא צריך טבילה לחודיה סגיא ולא אשכחן תנא דסבר צריך להטיף ממנו דם ברית אלא כרשב"א אליבא דב"ש והא פסיקנא הלכה (כשב"א) [כרשב"א] אליבא דב"ה דא"צ. אלא ק"ל הא דגרסינן ביבמות (מ"ו:) מי שבא ואמר מלתי אבל לא טבלתי מטבילין אותו ומה בכך דר"י רי"א אין מטבילין אותו פרש"י צריך שימול ויטבול שמא ערבי מהול וגבעוני מהול הי' ור' יוסי ור"י הלכה כר' יוסי, ש"מ דגר שנתגייר כשהוא מהול שנודע שנולד מהול וכיון דגדול הוא ליכא ערלה כבושה וא"צ להטיף ממנו דם ברית ובטבילה לחודה סגיא וה"ה כאשה וסריס והא דגרסינן ביבמות בגר ערל וידוע שנימול ושמא לשם הר גריזים מהל או ערבי מהול הוא וכיון שמל שלא לשם מצוה צריך להטיף ממנו דם ברית למצוה ולקדשו וטבילה כר"י והא דתניא (יבמות ע"ב.) משוך ונולד כשהוא מהול וגר (מעובדי כוכבים בימים הקדמונים) שנתגייר כשהוא מהול אין נימולין אלא ביום כה"ג (הא) [הוא] בגר שמל ואח"כ נתגייר [והכי אמרי] (ו)רבוותאה בגר (דאי מהיל) [דאימהיל] בארמיותא קאמר ואי' למימר (דר"ח) [דר"י] דקאמר אין מטבילין אפילו במילה לית ליה תקנתא דכיון דאימהל בגיותא לשום הר גריזים או לשום ע"ג איכוון ולא מהניא ליה מילה אחרית'. ובירושלמי דשב(ועו)ת (פי"ט ה"ב) גרסינן המשוך ונולד מהול וא"י שמל ואח"כ נתגייר צריך (אח"כ) להטיף דם ברית [וכו'] לא נחלקו אלא בגר (מעובדי כוכבים בימים הקדמונים) שנתגייר כשהוא מהול שבש"א צריך ובה"א א"צ ומשמע תרי גווני נינהו אבל רש"י פי' בכ"מ גר שנתגייר כשהוא מהול כגון ערבי מהול וגבעוני מהול והא דר"י משום חששא דגבעוני מהול אידחי' ליה מהא דרשב"א ולהכי מסתייע כדפירש' והא דתניא משוך ונולד כשהוא מהול [וגר שנתגייר כשהוא מהול] דנקט משום טבילה שהיא ביום נקיט לה ורש"י פי' כגון ערבי מהול וגבעוני מהול מסתב' דה"ה כאשה וסריס שנכנסין בטבילה תחת כנפי השכינה.
השלישי. בן ח' שאסור לטלטלו ואינו דוחה את השבת ודחינן עד למחר ומוהלין לי' בלא ברכה. כתב הגאון ינוקא דמית ולא הוה ליה תמניא יומין נהגו גבן דמוהלין ליה בביה"ק. גרסינן ביבמות (פ'.) תניא איזה בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ר"א סימנין מוכיחין עליו שערו וצפרניו שלא גמרו אבל גמרו אמרין האי בר ז' הוא ואשתהויי אשתהי, והיינו ספק דאמרינן לעיל דמוהלין ליה בשבת ממ"נ וקי"ל כרבי, והלכך בן ח' לא מנכר אלא בשערו וצפרניו שלא גמרו. אבל כתב בעל הלכות בן ח' שאסור לטלטלו היכא דאינסבה איתתא ומית בעלה וא"נ פרש ולא קריב לגבה וליכא לספוקי דאתיליד לז' וט' אבל ודאי בן ח' הוא [אבל מיסמך עילוי טבילה דאיכא למימר דהדא מן דפסקה ולא חזיא דם איעברא והאי בן שמונה הוא. הכי לא תימא, דאיכא נשי דמיעברא דחזיא דם ואיכא למימר דהאי בן ט' הוא] ואית דפסקא כמה יומין ולא מעברא והדר מעברא ואית למימר האי בן ז' הוא ומוהלין ליה בשבת דהא קאמרינן מוהלין ליה ממ"נ ולענין אחולי שבתא מספיקא מחללינן דהא אמרינן ספק נפשות להקל הלכך לא משכחת אלא בבתולה דאינסבה ובעל מית בההוא יומא או בהאי ירחא ובן ח' ודאי [דלא] איבעל אלא חד יומא וקא מניא יומא מני' ה"ה כאבן ואסור לטלטלו וכ"כ רבינו האי ז"ל, וליתא דאכתי איכא למימר אשתהויי אשתהי ובן ז' הוא והלכה כר'. בפר"א (שבת קל"ה:) תניא רשבג"א כל ששהה למ"ד יום באדם אינו נפל אר"י א"ש הלכה כרשב"ג והא דגרסי' ביבמות (פ'.) סימני סריס ובן ח' אין עושין בו מעשה עד שיהא בן ך'. וכתב רבינו אלפסי בתשובה דילי' דליתא דהא קי"ל כר"ש ברי' דרב דימי ברי' דר' יוסף אתיליד ליה ינוקא שכיב בנו תלתין יומין הוה כמאבל עליו א"ל צירייניתא בעית למיכל א"ל קים לי בי' שכלו חדשיו.
התשיעי. יוצא דופן דאמר רבא א"ר אסי כל שאמו טמאה לידה נימול לח' כל שאין אמו טמאה לידה אין נימול לח' שנאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה וכתב ר"ח ז"ל שלא בא למעט אלא בן הנכרית שאין אמו טמאה לידה ואם קנאו אין נימול לח', אבל בן בת ישראל ובן הגיורת ובן השפחה בין שהיא משוחררת ובין שאינה משוחררת אמו טמאה לידה, דתניא בת"כ ב"י אשה כי תזריע בני ישראל בענין הזה ואין בני א"י בענין הזה אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות גיורת ושפחה בין שהיא משוחררת בין שאינה משוחררת (אמו טמאה לידה) ת"ל אשה הא למדת שאפי' שפחה אמו טמאה לידה. איני והא אתמר יוצא דופן ומי שיש לו ב' ערלות ר"ה ור"ח בר רב אמרו חד אמר מחללין וח"א אין מחללין ע"כ ל"פ אלא לחלל הא לח' (מחללין) [מהלינן] הא בהא תליא כתנאי יש יליד בית נימול לא' ויש יליד בית נימול לח' [וכו'] כיצד לקח שפחה ועוברה עמה זהו מקנת כסף נימול לח' לקח שפחה וולדה עמה [זו היא מקנת כסף הנימול לאחד] נתעברה אצלו וילדה זהו יליד בית נימול לח' ר' חמא אמר ילדה ואח"כ הטבילה זהו יליד בית הנימול לא' הטבילה ואח"כ ילדה זהו יליד בית נימול לח' [בשלמא לר"ח וכו'] מקנת כסף נימול לח' כגון שלקח שפחה ועוברה עמה מקנת כסף נימול לא' כגון שלקח זה שפחה וזה עובר ואע"ג שהטבילוה ואח"כ ילדה אבל לקח שפחה (ואפילו) [עם] וולדה לא אצטריך ליה דהא אמרינן אין אמו טמאה אבל לת"ק ל"ש ליה ומשכחת לה כולהו כדאמרינן ויליד בית הנימול לא' בלוקח שפחה שלא להטבילה ודווקא שלא התנה על וולדותיה כלום אבל התנה עליהן שלא להטבילן אינו נימול כלל. כתב ר"ח ז"ל (דלישנא) [בלישנא] קמא משמא דרבוותא "ר' אבא" בג' מקומות חדא היא [דהודאה (ברכות מ"ט.)] ואידך בהאשה שנפלו לה נכסים רב (אחא) [אבא (כתובות פ"א.)] אמר שאלתי את סומכוס. ובשבת פר"א אומר אם לא הביא כלי ר' אבא אמר הטבילוה ואח"כ ילדה ובספר שלנו ר' חמא ומסתב' לן דקם ליה רבא אמר רב אסי בר חמא (דפליגו עלי') [דמפלגי] בין ילדה ואח"כ הטבילוה דאין אמו טמאה לידה להטבילה ואח"כ ילדה דאמו טמאה לידה ומאן דאמר ביוצא דופן ומי שיש לו ב' ערלות אין מחללין עליו את השבת קם לי' כוותי' וללישנא דגאון בהני [תלת] דהלכתא כר' אבא. ובהלכות דר' שמעון קיירא שלנו שבאו מא"י והלכתא כרב חמא לחומרא. אבל רב אחא פסק כת"ק ורבינו אלפסי לא פי' מידי ביוצא דופן ובמי שיש לו ב' ערלות. ואנן כתבינן מאי דס"ל וספיקא היא ולא דחי שבת. העשירי. שיש לו ב' ערלות ודינו כיוצא דופן כדלעיל. הי"א. יליד בית הנימול לח' וכגון שלקח שפחה וילדה זה הוא יליד בית הנימול אח"כ הטבילוה. הי"ב. הטבילוה ואח"כ ילדה זה הוא יליד בית הנימול לח'. הי"ג. מקנת כסף הנימול לא' וכגון שלקח זה שפחה וזה עובר הטבילוה ואח"כ ילדה אבל לקח שפחה וילדה עמה לא אצטריכא ליה למימר לר' חמא כדפרי'.
<h2>דף קלו.</h2>
על הנימולין בזמנם ושלא בזמנם ומנינן. הראשון שבו דיבר הכתוב. ביום השמיני ימול בשר ערלתו והוא בן ט' ובן ז' שנולד כדרכו ודוחה את השבת כדתניא וביום השמיני ימול ואפילו בשבת. השני ספק בן ח' ספק בן ט' כדתנן ערלתו ערלה ודאי דוחה את השבת ולא ספק דוחה את השבת. ספק לאתויי מאי לאתויי הא דת"ר בן ז' מחללין עליו את השבת בן ח' הרי הוא כאבן ואסור לטלטלו אבל (אם) אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה ולא ספק דוחה את השבת מימהל ה"נ דמהלין ממ"נ אי חי הוא שפיר קמהיל אי לא מחתך בשר בעלמא היא ולא נצרכה אלא לר"א דאמר מכשירי מילה דוחה שבת הכא כיון דספיקא היא לא דחי אבל לכ"ע מהלין ליה בשבת בלא ברכה, לסברא דרבוותא דאין מברכין על המילה אא"כ יש לו ערלה כבושה כדאמר לקמן בקטן שנולד כשהוא מהול.
<h2>דף קלז.</h2>
בפ' יוצא דופן (נדה מ"ב:) ההוא דאתא לקמיה דרבה א"ל מהו למימהל בשבתא א"ל שרי לבתר דנפק א"ל (מידי) [ס"ד] דלא ידע ההוא גברא דשרי למימהל בשבתא אהדר ליה א"ל אימא לי גופא דעובדא היכי הוי א"ל שמעתן דצייץ ביהש"מ ולא איתיליד עד דחשיך א"ל הוציא ראשו חוץ לפרוזדור הוה דאי לאו דהוציא ראשו חוץ לפרוזדור [לא] הוה צייץ דכמה דאיתא במעי אמו פיו סתום וטיבורו פתוח והיא מילה שלא בזמנה ואין מחללין עליה את השבת.
הרביעי דתנן (קל"ה.) ערלתו וודאי דוחה את השבת ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת ותנן נמי קטן לח' לט' לי' לי"א לי"ב לא פחות ולא יותר כיצד כדרכו לח' נולד בין השמשות לט' בין השמשות של ע"ש לי' ביו"ט שחל להיות אחר השבת לי"א ב' יו"ט של ר"ה לי"ב ותניא בתוספתא דמגילה (פ"א) קריית מגילה ותרומת שקלים מקדימין ולא מאחרין ספק מילה וספק עצי כהנים וחגיגה והקהל וט' באב מאחרין ולא מקדימין לפי שבתוך ח' איננה מצוה ולאחר ח' מצוה.
ומסתברא לן מדמספקא לי' לר' יוחנן אי הלכה כר' יהודה או כר' יוסי ולמוצאי שבת נמי אסור בעשיית מלאכה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי ומשתשקע החמה עד דשלים ביהש"מ דר' יוסי ספיקא היא ולחומרא (ולק"ש) [ולע"ש] עבדינן כר' יהודה ולמוצאי שבת כרב"י הלכך אי אתיליד ינוקא בע"ש משתשקע החמה עד דשלים ביה"ש דר' יוסי נימול לעשרה ואי אתיליד למו"ש משתשקע החמה מספקא לן אי כרבה אי כרב יוסף ועבדינן לחומרא כרבה דמשוו ליה ביהש"מ ונימול לתשעה.
הי"ד. קטן חולה אין מלין אותו עד שיבריא. אמר שמואל חולצתו חמה נותנין לו ז' להברותו איבעיא להו מעל"ע בעי' או לא ואסיקנא הכי דבעי' מעל"ע. ביבמות (ע"א:) נמי כי ס"ל לרבא דאמרינן התם כשחולצתו חמה וליתן ליה כל ז' דיהבינן ליה ז' ונימול ליה מצפרא בעיא מעל"ע. והיכא דכאיב ליה עינא או חד מאיברייהו לא מהלינן ליה עד דאיברי התם רפ"א כגון דכאיב ליה עינא ואתפח ביני ביני. ואי אשתכח כחישותא בגופא דחינן ליה כדאמרינן תניא אמר ר' נתן פעם אחת הלכתי לכרכי הים ובאה לפני אשה וכו' ומעשה נמי וראיתי שהוא ירוק ואמרתי המתינו לו עד שיבלע דמו המתינה וחיה וכו'. גאון כך ראיתי כל תינוק שהוא מצער בין מחמת חולי בין מחמת ד"א אין מוהלין אותו עד שיבריא ואם מחמת חולי כבד חולצתו חמה נותנין לו ז' להברותו או מחמת ד"א כדתניא א"ר נתן פעם אחד וכו' הלכך כל קטן שהוא בצער או כחוש בעצמו ממתינין לו עד שיבריא.
